מה אפשר ללמוד ממשפחת The Bucket List על זמן מסך ויצירתיות לילדים
מאמר זה בוחן את השפעת השימוש בטכנולוגיה על ילדים, מתוך נקודת מבט של משפחת The Bucket List, ומדגיש את החשיבות של יצירתיות, חוויות חיים והצבת גבולות ברורים בזמ...
הקטע הבא תפס אותי בדיוק בתקופה שנושא המסכים לילדים מעסיק אותי יותר מהכל.
בראיון, בני הזוג מספרים על איך שבתם בת 11, אין לה טלפון בכלל. וילדיהם לא צורכים יוטיוב או תוכן דיגיטלי אחר כלל. ההורים יש להם כלל נחרץ שהילדים יכולים לצפות רק בסרטוני יוטיוב של משפחת Bucket List עצמם, ולא לגלוש או לצרוך תוכן של יוצרים אחרים.
אז נכון, לא מדובר בסתם זוג אלא ביוצרים מופלאים של The Bucket List Family
שמצליחים ליצור זהב מכל מיזם שהם מתחילים. ויש להם משאבים אינסופיים, והם מטיילים המון בעולם, יוצרים חוזים עם דיסני/ נשיונאל ג'יאוגרפיק ומוציאים לאור ספרים מה שיוצר גם עושר עצום בפעילויות של הלילדים. הגיוון הזה עוזר לילדים להתרחק מהמסכים ויש להם גם אחלה מודל לחיקוי.
גרט האב משתף שהוא בעצמו אדם טכנולוגי מאוד אבל מכיוון שטעם את "הצד האפל" של המדיה הדיגיטלית, הוא עושה הכל כדי לשמור את הילדים קטנים שלו ממנה. הם מעדיפים שילדיהם יהיו יוצרים במקום צרכנים פאסיביים בלבד. ליוצרים אין כמעט זמן לצרוך תכנים.הם רוצים שילדיהם יתמקדו בפיתוח מיומנויות ותחביבים יצירתיים, במקום להוציא זמן רב מדי על מסכים.
אחד הרעיונות המגניבים בעיני, שהם מתכננים להתיר לבתם הבכורה (בת 11) להיות עם חשבון אינסטגרם סביב גיל 1617. הם רואים בזה פוטנציאל ל"עבודה" סוג של נכס דיגיטלי שהם משקיעים בו כרגע והיא תוכל להחליט כשתהיה גדולה אם להיכנס ולעבוד בו או לכבות אותו.
גם מארק רובר עלה בשיחה, הבעלים של Crunchlabs שיוצר סה"כ משהו כמו 12 סרטונים בשנה והמטרה שלו היא שילדים יצפו בסרטון ומיד יצאו לבצע וליצור.
החבר'ה ב Bucket List מצליחים ליצור קהל יעד ייחודי ומשפחתישאשכרה יושב לבוש בסחורה שהם מוכרים וצופה יחד בימי ראשון בתכנים שלהם ביוטיוב. הם שואפים ליצור תוכן שמשפחות יכולות לצפות בו יחד, במקום תוכן שתוכנן לשמור את הצופים דבוקים למסך לשעות ארוכות. המטרה שלהם היא שהצופים יצפו בסרטונים במשך 2030 דקות בשבוע ואז ילכו לחיות את חייהם. הם לא היו רוצים שיעשו בינג' על הסרטונים שלהם.
כל זה מתחבר לי מאוד לספר שאני מאזין לו בימים אלו בשם The Anxious Generation. הספר ברובו מלחיץ מאוד ומציג עד כמה אנחנו באבדון בכל הקשור לצריכה ההיפר מוגזמת של המסכים ואת האופן שבו זה משפיע על כל מגדר. גם כאן Jonathan Haidt הסופר מדבר על גילאים מבוגרים מאוד שהוא ממליץ בהם להיחשף למדיה החברתית שכן לפני המוח פשוט לא יודע לפרש את ההצפה שהולכת שם כמו שצריך.
קחו את הספר לקריאה או האזנה אני חושב שהוא מאוד חשוב לפיתוח המודעות סביב הנושא של צריכת מדיה וחשיפה למסכים לכל משפחה בישראל.
בזמן שאני סופג את הרעיונות מהסופרים והיוצרים אני יוצר לקטנים שלי (7&10) סביבה של התפתחות אישית. המטרה: פחות מסכים יותר חוויות.
מושתת על רעיון 7 תחומי חיים. שאומנם עושה שימוש בטכנולוגיה אבל כמה שיותר לטובתם, כדי למשל למדוד את ההרגלים המיטיבים (פעולות בוקר וערב אנחנו קוראים לזה:), ליצור מרכז דיגיטלי אליו הם יכולים לגשת, עם כוונה.
בו יוכלו ללמוד, ליצור ולהשפיע.
אני מתנסה בכלים מובילים שעוזרים ליצור שגרת מסכים אבל עדיין רואה שגידור טכנולוגי לבד לא מספיק.
בסביבה שלנו, ילדים מתחילים שימוש בוואטסאפ או טיקטוק הרבה לפני הגיל המותר, יש צורך בחינוך ופיתוח התודעה סביב הנושא אצל הורים וגם ילדים.
לסיכום הייתי רוצה לקחת כמה דוגמאות שאפשר ליישם
- הצבת גבולות ברורים לשימוש בטכנולוגיה: בני הזוג מדגימים איך אפשר לקבוע חוקים נוקשים על זמן מסך. לדוגמה, ההחלטה שלהם שילדיהם יכולים לצפות רק בתוכן שהם עצמם יוצרים, ולא בתכנים אחרים, מראה על מחויבות להגן עליהם מחשיפה לתוכן דיגיטלי לא מותאם.
- עידוד יצירתיות על פני צריכת תוכן פאסיבית: ההורים במשפחת The Bucket List מעודדים את ילדיהם להיות יוצרים ולא רק צרכנים של תוכן. הם מדגישים את החשיבות של פיתוח מיומנויות ותחביבים יצירתיים, דבר שיכול לעורר השראה להורים אחרים.
- התמקדות בחוויות חיים במקום זמן מסך: המשפחה משקיעה הרבה מזמנם בפעילויות מגוונות שמעשירות את חיי הילדים, כמו טיולים ברחבי העולם או אולי בארץ. זה מראה איך אפשר להשתמש במשאבים ובחוויות חיות כדי להחליף את הזמן המושקע במסכים.
- דחיית החשיפה למדיה חברתית לגיל מאוחר יותר: ההחלטה להמתין עם פתיחת חשבון אינסטגרם לילדים עד גיל 1617 מדגימה גישה מודעת וזהירה לשימוש במדיה חברתית. זה נותן דגש על בשלות מנטלית ויכולת להתמודד עם עולמות דיגיטליים מורכבים.